החלטה בתיק סע"ש 22806-09-13

רקע כללי

1.    בפניי שתי בקשות למתן צו מניעה או צו עשה זמני - האחת הוגשה ע"י המבקשת 1, תושבת קלנסואה (להלן - המבקשת) והשניה ע"י המבקש 2, תושב טירה (להלן - המבקש), שניהם עובדי הוראה במשרד החינוך המשיגים על החלטת המשיבה בכל הנוגע לטיפול בבקשות ההעברה שהגישו ללמד בישובים הסמוכים למקום מגוריהם ( ראה - בקשת המבקשת לשנת הלימודים תשע"ד המתיחסת לישובים - קלנסואה, זימר, טייבה, טירה וג'לג'וליה; ובקשת המבקש לשנת הלימודים תשע"ד המתיחסת לישובים - טירה, כפר קאסם, ג'לג'וליה וקלנסואה).

שתי הבקשות מתיחסות לפסק דין שניתן בתיק סע"ש 2317-10-12 מיום 2.9.13 (להלן - פסק הדין, להלן - ההליך הקודם או ההליך מושא פסק הדין) והן נסמכות על קביעות שונות שנקבעו בפסק הדין ביחס לטיפול שלא כדין של המשיבה בבקשות ההעברה של עובדי הוראה במגזר הערבי, לרבות שיבוץ שלא כדין של המשיבות 2 ו-3 בבית הספר בישוב קלנסואה בו מתגוררת המבקשת.

2.    המבקשת מורה במקצועה, בוגרת לימודי BED במגמת מתמטיקה ומדעי המחשב במכללת בית ברל ומתגוררת בישוב קלנסואה, המשויך למחוז המרכז, וזאת בהתאם לחלוקה האזורית שערכה המשיבה.

המבקשת הינה עובדת הוראה קבועה בעלת וותק של 6 שנות עבודה ושנת חל"ת.

3.    המבקש הינו עובד הוראה אשר הגיש בקשת העברה בשנת הלימודים תשע"ג עם עדיפות לישוב מגוריו, במסגרת בקשתו צוינו גם היישובים - טירה, קלנסואה, טייבה, כפר קאסם וג'לג'וליה.

המבקש היה צד להליך מושא פסק-הדין אולם ביכר שלא להתיצב במהלכו ולא לטעון את טענותיו.

המשיבות 2 ו-3 היו אף הן צד להליך הנ"ל, אולם הן ביכרו שלא להתגונן ולא להתיצב בהליך הקודם.

4.    המשיבות 2 ו-3 הינן עובדות הוראה שלימדו  אף הן מתמטיקה בישוב קלנסואה כאשר לשיטתן של המבקשים, שיבוצן כמורות זמניות בביה"ס בישוב קלנסואה נעשה משיקולים זרים, בניגוד לנוהל האמור ליתן עדיפות בשיבוץ למורים קבועים, על בסיס רמת ניקוד הנקבעת על יסוד קריטריונים שונים, לרבות נתון הוותק.

5.    במסגרת ההליך מושא פסק-הדין התבקש בית הדין להצהיר על בטלותם של סעיף א2 ו-15 לנוהל העברות שיבוצים והשלמת משרה לקראת שנת תשע"ג - 2012-2013 ולנוהל דומה שפורסם לקראת שנת תשע"ד ע"י המשיבה (להלן - המשיבה, ולהלן - הנוהל), כדלקמן:

סעיף א2 לנוהל הוא זה התוחם את המועד האחרון לדיון בבקשת ההעברה שהוגשה ע"י מורה קבוע למועד מסוים, שממנו והלאה משובצים למשרות פנויות עובדי הוראה זמניים בלבד. מועד זה נקבע על פי הוראות הנוהל לשנת תשע"ג ליום 15/8, ועל פי הוראות הנוהל לשנת תשע"ד ליום 22/8 (להלן - המועד הקובע).

סעיף 15 לנוהל הוא זה הפוטר את המשיבה באופן גורף ממתן הנמקה בבקשה לשיבוץ או להעברה.

במסגרת ההליך מושא פסק-הדין התבקש בית הדין להכריע גם בבקשת המבקשת להעברתה ללמד באחד מבתי הספר באזור מגוריה בשנת הלימודים תשע"ד, תוך ביטול המינוי של המשיבות 2 ו-3 ששימשו כעובדות הוראה ביישוב קלנסואה עובר למתן פסק הדין ולהורות על מינויה תחתן.

כמו כן, התבקש בית הדין להצהיר על בטלותם של סעיפים א2 ו-15 לנוהל ולפסוק למבקשת פיצוי כספי.

במסגרת פסה"ד קבע בית הדין מספר קביעות, כדלקמן:

בית הדין קיבל את טענת המבקשת בכל הנוגע לחוסר הסבירות או המידתיות המקופלים בסעיפים א2 ו-15 לנוהל, בקבעו כי סעיפים אלה מסכלים את האפשרות לקדם באופן יעיל את ההעדפה אליה מכוון הנוהל של עובדי הוראה ותיקים בעלי קביעות על פני עובדי הוראה זמניים בכל הנוגע לשיבוץ וניוד.

בית הדין קבע כי במציאות הקיימת של תחרות קשה על משרות פנויות ורמת פיתוי גבוהה לתחרות בלתי הוגנת, סעיפים אלה פוגעים באופן בלתי סביר ובלתי מידתי ביישום הלכה למעשה של אמות המידה ההסכמיות הנוגעות לקביעת התעדוף בשיבוץ.

בית הדין הוסיף וקבע בהמשך, כי השיבוץ של המשיבות 2 ו-3 בבית הספר בקלנסואה - פגום ונותן ביטוי לניצול לרעה של הוראות הנוהל מושא המחלוקת ובלשון בית הדין לאמור:

"על הניצול לרעה של סעיף א2 לנוהל ניתן ללמוד למשל מהמקרה של התובעת 3 מורה במשרה זמנית ששובצה כעובדת הוראה בחטיבת הבניינים ביישוב, ימים ספורים לאחר המועד הקובע בנימוק העמום של "ניוד תלמידים". זאת למרות שניקודה היה נמוך משל התובעת שהגישה בקשה לשיבוץ ביישוב קודם לשיבוצה של הנתבעת 3.